סטנד אפ: כיצד לספר בדיחות חלק 3
במאמר מספר 2 בנושא סטנד אפ: כיצד לספר בדיחות פיתחנו את אופן סיפור הבדיחות את הפחד מהמוות שאנשים חשים כשהם עומדים מול קהל. במאמר זה נבחן את הסיבות לפחד זה.
הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות בבואנו לספר בדיחה הוא שאנשים לא יצחקו. אז מה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות ? שאנשים יצחקו עלי. אז מה הכי גרוע שיכול לקרות אם אנשים יצחקו עליי? אני אחשב טיפש. אני אם אני טיפש מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות ? אך אחד לא ירצה להיות חבר שלי. אנשים ימנעו ממפגש איתי. ומה יקרה אם אנשים יפסיקו להפגיש איתי? אני אהיה בודד ולבד. מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לי שאני בודד ? שאני אמות. סדנאות צחוק מלמדות שכשאתה מספר בדיחה נותן לעצמך ציון , אם אנשים לא צוחקים אתה מת!
הבטח חיוך על פנייך ובלבך כשאתה מספר סיפור מצחיק, אנשים מרגישים את החיוך בלבך ומחכים לקצת צחוק בלתי צפוי. בהרצאות שמסבירות כיצד להיות אומן סטנד אפ אנו מנחים שיש לספר את הבדיחה בהדגשת כל הברה בכדי למשוך את תשומת לב והקשב של הקהל, כך גם אנו מלמדים לדבר לאט ולעולם לא למהר. התבדחות זה כמו ארוחה טובה צריך לאכול לאט ולתענג על כל ביס ולא לבלוע במהירות. זהו סיפוק רב לראות אישה דומעת מצחוק. אנו מנחים בסדנאות צחוק אלה לנסות לספר את הבדיחה ולדמיין אותם בעייני רוחך. סדנאות והרצאות סטנד אפ אלה גילו כי חלק אנשים מתחלקים לפי כישורי הקשב הבולטים שלהם. אנשים מתחלקים לשמיעתיים ולראייתיים. חלקם קינסטיים (תנועתיים) וחלקם פועלים בעקבות חוש הריח . בהרצאה מוצעות דוגמאות רבות . לדוגמא: אדם יושב בסלון שלו וקורא עיתון, ולפתע הוא שומע נקישות בדלת. הוא ניגש לדלת ופותח אותה ומבחין בחילזון על הרצפה. הוא מרים את החילזון הולך לגינה וזורק את החילזון רחוק ככל שיכל וחוזר לביתו. שנתיים מאוחר יותר הוא שוב בסלון צופה בחדשות כשהוא שומע לתפע דפיקה בדלת. הוא ניגש לדלת ופותח אותה ורואה על הרצפה את אותו חילזון. החילזון שואל אותו : "מה זה היה לעזאזל?". האומנות שבסיפור בדיחות ובהרצאות שמשלבות סטנד אפ הוא שילוב כל החושים של הקהל, חזותי, שמיעתי, חוש הריח ותנועה במהלך סיפור הבדיחה. לחוש את השטיח הכחול בביתו ואת העיתון(ויזואלי), לשמוע את הדפיקות בדלת (שמיעתי) , ההליכה שלו לדלת והכפיפה שלו לעבר החילזון, ההרמה שלו (ויזואלי), לחוש את החילזון ביד (קינסטי) וההליכה לגינה בה מריחים את ריח הדשא (חוש הריח). בשעת הדפיקה בדלת לחוש את הכעס של החילזון. העקרונות בסיפור בדיחה הן לשים לב לפרטים בכל הזדמנות ולהשתמש בארבעת החושים :שמיעתי, ראייתי, תנועתי וחוש הריח.
|
|
|
|